רוצים להרגיש רזים בבוקר?
הפחיתו את הכמות שאתם אוכלים בלילה.
החליטו שלא אוכלים אחרי ארוחת הערב שום דבר!
למרות ההנאה שבאכילה מאוחר, זה פוגע בדיאטה! 

 

 
 
 
 
 

אימון יתר- חלק א'


הגוף עייף, השרירים כואבים, אין חשק בכלל להתאמן ומה שהכי מתסכל זה שגם אין תוצאות. מה קורה לגוף? האם זה יכול להיות אימון יתר? מה זה?
a3.jpg

תגיות: תזונה, שרירים, סיכון בריאותי, כושר גופני, אימון
 

הגוף עייף, השרירים כואבים, אין חשק בכלל להתאמן ומה שהכי מתסכל זה שגם אין תוצאות. מה קורה לגוף? למה דווקא כשמשקיעים יותר, "קורעים את התחת" ולא מוותרים כשקשה, דווקא אז הגוף מוותר לעצמו? איך לצאת מהמצב המתסכל ואיך התזונה קשורה לכל הסיפור?

 

כל אחד מתחיל להתאמן בשל סיבות אישיות, רבים עושים זאת מתוך מטרה לשפר את הבריאות. האם יכול להיות מצב בו הפעילות הגופנית עוברת את שלב ה"בריאות"? ואין הכוונה למצבי פציעות או מתיחה של רצועות/גידים. האם יכול להיות מצב בו הפעילות הגופנית הופכת להיות עומס יתר על הגוף? האם זה מסוכן? המצב עליו אני מדברת מוגדר כ"אימון יתר". מושג זו בא לתאר מצב פיזיולוגי לא תקין בו הגוף יוצא מאיזון בשל עומס פעילות רב מידי שנתמך בצורה לא נכונה מבחינה תזונתית. מטרת הכתבה היא להבין מהו אימון-יתר, כיצד עלינו לפעול מבחינה תזונתיות על מנת למנוע מצב זה, ולאלו רכיבים תזונתיים עלינו לשים לב במיוחד, על מנת שלא יוצר בהם מחסור העלול לזרז את הופעת התשישות הגדולה. 

 

מה זה "אימון יתר"?

אימון יתר הינו מצב פיזיולוגי- על גבול הפתולוגי, בו הגוף לא מסוגל לעמוד בעומס האימונים. הכוונה למצב בו הפעילות הגופנית פוגעת בגוף במקום לשפר את תפקודו. אחד המאפיינים של "אימון יתר"  הוא שלאחר אימון לא מרגשים את אפקט האימון על הגוף ומרכיבי הכושר הגופני לא משתפרים (כוח, סבולת, זריזות, גמישות, שיווי משקל, קואורדינציה וכו'). במקום להתקדם קדימה, אנו מרגישים שאנו מתדרדרים אחורה.

"אימון יתר" מתאפיין בצבר של תסמינים:

  • חולשת שרירים וירידה ביכולת העבודה המרבית באימון
  • ירידה ביעלות המכנית של ביצוע הפעילות הגופנית
  • ירידה בסף חומצת החלב (נוצרת בשלבים מוקדמים יחסית של הפעילות)
  • קושי בהתאוששות לאחר אימונים
  • הזעה מוגברת
  • עליה בדופק ובלחץ הדם במנוחה
  • ירידה בתאבון ובמשקל
  • נטייה למחלות זיהומיות
  • הפרעה במחזור החודשי אצל ספורטאיות
  • הפרעות בשינה ועייפות כרונית
  • ירידה במוטיבציה לאימון ובהערכה העצמית

 

הגורמים לאימון יתר

יש שני סוגים של גורמים: פנימיים וחיצוניים. גורמים חיצוניים כוללים את הגורמים הסביבתיים כמו תנאי האימון, מספר האימונים ביום והאינטנסיביות של האימונים אך לא רק. הגורמים הסביבתיים כוללים גם את העומס בשעות בהן לא מתאמנים, למשל עומס בשל לימודים, עבודה, משפחה ועוד. הגורמים הפנימיים מתייחסים ליכולת העמידה של כל אחד בעומס אימונים. יכולת זו נקבעת לפי 3 מדדים: יכולת ההסתגלות האישית לעליה בעומס האימונים, היכולת לעמוד בעומס אימונים לאורך זמן ומדדים פיזיולוגיים אישיים. מכלול הגורמים החיצוניים והפנימיים קובעים כיצד המתאמן יגיב לעומס האימונים. יש ספורטאים שנוטים בקלות יחסית להיכנס למצב של עומס יתר, ולכן קיימת חשיבות רבה בהכרה האישית של כל אחד את גופו. ישנה חשיבות רבה גם להקשבה לסימנים המעידים שמשהו לא בסדר וטיפול בבעיות הקטנות שצצות, לפני שהן מתפתחות לבעיה גדולה.

כן, הגיע הזמן להקשיב לגוף...

 

תקופה מסוכנת= תחרויות ואירועים ספורטיביים גדולים

במאמר שנכתב ע"י דוקטור Arja L.T.מיוסטון, ופורסם במאי 2001 נערכה סקירה של התופעה המוגדרת כ"אימון יתר", תוך מתן התייחסות למחקרים שנערכו בתחום. על סמך המחקרים שנסקרו, נמצא כי אימון יתר נפוץ בעיקר לפני תחרויות או בעונת אירועים ספורטיביים, כאשר יש עליה חדה בנפח האימונים. אין הכוונה רק לספורטאים מקצועיים המתאמנים לקראת האולימפיאדה הקרובה. ישנם אנשים רבים המחליטים להתחייב לאתגר ספורטיבי כמו תחרויות טריאתלון, מרתון, מרוצי שדה, מרוצי אופניים מתוך מטרה להכניס עניין לעיסוק הספורטיבי השגרתי. מכאן שגם ספורטאי-פנאי אלו, עלולים להגיע למצב של אימון יתר בשל חוסר התייחסות מספקת לעומס האימונים ומחוסר בתמיכה תזונתית מתאימה. חשוב לזכור כי גם אימון בתנאי סביבה קשים מהווה גורם סטרס על גופנו ובכך מגביר את הסיכון למצב של עומס יתר במהלך הפעילות ומקשה על ההתאוששות.
 
 
 
buttom.jpg