האם אתם מכורים לספורט?

פעילות גופנית חשובה לבריאות הפיזית והנפשית שלנו! עם זה כולם מסכימים (גם אם לא תמיד מיישמים...). . פעם דיברו על 3 פעמים בשבוע, כיום בשל העלייה במימדי ההשמנה, ממליצים כבר על פעילות יומיומית. כל זה טוב ויפה, כאשר זה נעשה במידה. מה קורה כאשר הספורט משתלט על סדר היום ולא אתה שולט בו? כאן מתחילה הבעיה.

האם אתה מכור לספורט?

מחפשים חומר שעושה טוב...(יש משהו להסניף?)

כל פעילות גופנית מעל סף מסוים של עצימות, גורמת לשחרור חומרים כימיים בגוף, הגורמים לנו להרגיש טוב יותר. החומרים הללו מתחלקים שני סוגים:

הורמוני הסטרס (למשל האדרנלין והנוירו-אדרנלין) המורידים את תחושת התיאבון ומקפיצים את תחושת האנרגיות שלנו עד לרמה של טרוף, לפעמים.

חומרים משככי כאבים (אנדרופינים) אשר משרים תחושה נעימה בכל הגוף של קלילות ועמעום כאבים (אלו שהיו לפני הפעילות, נעלמים!).

אנשים רבים אומרים שהם מגיעים לאימון בשביל "ההרגשה שלאחר האימון". תחושת ה-HIGHוהריחוף הנעימים, המתלווה לסיום הפעילות, יכולים להיות דבר ממכר...

התמכרות לספורט- כמו לסם

העיסוק האובססיבי בספורט מקביל למצבי התמכרות שאנו מכירים מחומרים אחרים. למשל כמו התמכרות לטבק, סיגריות, סמים ואלכוהול. למרות שבתפיסה היומיומית, הספורט נחשב לדבר חיובי, השלב בו אנו פוגעים בגופנו, מתעלמים מפציעות או מוסיפים במשך הזמן עוד ועוד עומס, הינו מצב מסוכן. מדובר בשלב בו התרגלנו למידת הגירוי של הספורט ואנו צריכים להגביר כל הזמן את הגירוי על מנת לקבל תוספת "הזרקה" של החומרים הרצויים...

האם אני מכור?

יש חמישה קריטריונים מרכזיים על מנת להגדיר את המכורים:

1) לפני הפעילות הם במתח

הכנות רבות לפני האימון, אשר כוללות טקסים ושינויי מצב רוח, המתאפיינים בלחץ ומתח לקראת האימון עצמו. למשל, קימה בשעות מוקדמות מאד בבוקר על מנת להצליח לשלב אימון ביום עמוס במיוחד. בחירת בגדים, תכנון סדר יום על מנת לפנות את ה"זמן המקודש" לשעת האימון.

2) אחרי הפעילות, הם בתחושת שיכרון חושים (HIGH)

אחרי האימון הם מסתובבים עם חיוך ניצחון מרוח על הפנים. הם מרגישים בעננים, יכולים לכבוש את העולם ושום מטרה אינה גדולה עליהם. הם יקפידו מאד על התזונה על מנת לתמוך בהרגשה הטובה (אפילו אם לפני האימון הרשו לעצמם איזה קרואסון או עוגה..).

3) אם מפסידים אימון, הם מרגישים מתוסכלים, כעס וחרדה

קיים קשר הדוק בין מצבי רוח קיצוניים ודיכאוניים בהקשר להפסד של אימון. הכוונה למצבים בהם נאלצים, בשל סיבות שלא תלויות בהם כמובן, לוותר על אימון. אם זה תלוי בהם, "שהעולם יתהפך"! הם לא מפסידים אימון! לא משנה אם חולים, מקבלים אנטיביוטיקה חזקה או אפילו אמורים להגיע לחתונה, על האימון הם לא יוותרו!

4) מתעלמים מכאב גופני ומסימני פציעה

כל כאב או בעיה, הם יפתרו בתשובה "לא משהו רציני". הם מתעלמים מכאב, מתעלמים מסימני המצוקה ולכן עלולים להגיע למצבים קיצוניים הפוגעים בגופם. הם מפחדים שמשהו ישבית אותם מפעילות ולכן נמנעים מלגשת לרופא. מעדיפים להמשיך ל"קרוע את הצורה" ולא לנוח ולאפשר החלמה.

5) כל הזמן חלה עליה במשך הזמן אותו הם משקיעים באימון

הספורט, כמו כל התמכרות אחרת כולל "התרגלות". אם פעם אימון של שעה עשה את העבודה, כעת הם צריכים להעלות את משך האימון. אם הם לא התאמנו מספיק חזק (לפי דעתם הסובייקטיבית לחלוטין...) ולא הצליחו להגיע לרמת האדרנלין הדרושה - הם יהיו מדוכדכים וינסו להוסיף עוד פעילות.

אם זיהיתם את עצמכם לפי 5 הסעיפים כדאי שתדלק נורת אזהרה. זכרו, ספורט הוא דבר טוב אבל לא כאשר הוא משתלט עליכם! כאשר לא נותנים לגוף לנוח ולא מקשיבים לאותות של הגוף שהוא צריך מנוחה, חייבים לעצור ולמצוא דרך לעצור את הדהרה לכיון הלא בריא. כן, אולי צריך לחשוב על "גמילה" כדי להצליח להנות מהספורט בצורה בריאה ולא לסכן את הגוף בעוד פציעה או חס וחלילה להיכנס למצב של "אימון יתר".

אם אתם חוששים שיש לכם חלק מהסימנים או כולם, פנו להתייעץ עם מאמן מוסמך שיכול ביחד אתכם לבנות מחדש את תוכנית האימונים ולאפשר לכם להרגיש יותר רגועים ובריאים. כן, הספורט טוב לבריאות אבל כאשר הוא הופך להתמכרות, אתם לא במקום טוב! קחו אחריות על הבריאות ומצאו את הדרך להפסיק את ההתמכרות.