סוכר לבן לעומת פרוקטוז מעובד (HFCS)- מי יותר רע?

שניהם מתוקים, שניהם נמצאים בשימוש נרחב בתעשיית המזון ונחשבים למקור מובהק של ״קלוריות ריקות״ במזון מעובד, אבל האם אחד יותר גרוע מהשני? האם לאחד יש השפעה בריאותית יותר מסוכנת? חשוב להכיר: סוכר לבן (סוכרוז) לעומת HFCS-High-Fructose Corn Syrup (פרוקטוז מעובד) ואיך הם משפיעים על הבריאות של כל אחד מאתנו.

הכתבה התפרסמה לראשונה באתר ynet בתאריך 16.12.20

סוכר לבן לעמות פרוקטוז מעובד- מי יותר גרוע

תוספת סוכר למזון

תעשיית המזון מרבה להשתמש בתוספת של סוכרים מעובדים על מנת להגדיל את רמת המתיקות של המזון. הסוכר הלבן שאנו מכירים נקרא ״סוכרוז״ והוא מורכב משתי יחדות של חד סוכרים: גלוקוז ופרוקטוז. מחקרים רבים לאורך השנים הוכיחו כי צריכה גבוהה של סוכרוז בתזונה היתה קשורה באופן מובהק בפגיעה בריאותית. לדוגמה, מחקרים הוכיחו קשר בין צריכה מוגברת של סוכר לבין:

• השמנת יתר

• סכרת

• כבד שומני

• מחלות לב וכלי דם

• מחלות דלקתיות כמו ארתריטיס

• פגיעה קוגניטיבית

• מחלות סרטן

מה זה HFCS ובמה הוא שונה מהפרוקטוז הטבעי?

כאמור, ״הסוכר הלבן״ הוא לא הממתיק היחיד שנמצא בשימוש נרחב בתעשיית המזון. חשוב להכיר סוג נוסף של ממתיק הנקרא HFCS:

פרוקטוז מעובד (HFCS) High-Fructose Corn Syrup- מדובר על סוג של ״סוכר תעשייתי״ המופק מסירופ תירס. בדומה לסוכרוז שבנוי משני חד סוכרים, גם ה- HFCS בנוי בדיוק מאותם שני חד סוכרים. ה-HFCS נכנס לשימוש נרחב בתעשיית המזון האמריקאית בסוף שנות השבעים, בתקופת הנשיא ניקסון, כאשר מחיר הסוכר הלבן היה גבוה. הממשל האמריקאי התגייס למצוא חלופה זולה יותר לעומת הסוכר הלבן במטרה להוזיל את העלויות של מוצרי המזון. גידול התירס באותן שנים סובסד על ידי הממשל הפדרלי והתעשייה קבלה עידוד להשתמש בתירס ומוצריו הנלווים בתחומים רבים בתעשייה. אחד התחומים היה ענף תעשיית המזון בו השימוש בפרוקטוז המעובד המופק מסירופ התירס (HFCS) היה זול משמעותית בהשוואה לסוכר לבן. יתרון נוסף של ה-HFCS עבור תעשיית המזון הוא רמת המתיקות הגבוהה מאד שלו, דבר המאפשר שימוש במינונים יחסית נמוכים ביחס לסוכר לבן. יתרונות אלו שעלויות נמוכות ומתיקות גבוהה הפכו את ה- HFCS לכוכב בולט בענף תעשיית המזון החל מסוף שנות ה-70 של המאה העשרים ועד ימינו.

איך יוצרים HFCS?

גידול התירס עבור יצור ה-HFCS מתבסס בדרך כלל על זני תירס שעברו מודיפיקציה (שינוי) גנטית (GMO) . השלב הראשון הוא ליצור מן התירס ״עמילן״ שממנו יוצרים ״סירופ תירס״ שמכיל בעיקר גלוקוז. כדי לעלות את רמת המתיקות, עובר סירופ התירס תהליך אנזימטי של החלפת חלק מיחידות הגלוקוז מולקולות של פרוקטוז. ניתן למצוא סוגים שונים של HFCS בהתאם לאחוז השינוי האנזימתי שעברו. לדוגמה HFCS 90% יכיל 90% של פרוקטוז -10% גלוקוז, רמת המתיקות שלו תהיה גבוהה מאד. ניתן למצוא גם ריכוזים נמוכים יותר של יחס פרוקטוז-גלוקוז. הסוג שנמצא בשימוש הרחב ביותר בתעשיית המזון מכיל 55% פרוקטוז ו-45% גלוקוז. אחוז זה דומה לסוכר הלבן המכיל 50% פרוקטוז ו-50% גלוקוז.

סיכון בריאותי

הסיבה העיקרית לכך שממתיקים על בסיס סוכר אינם בריאים היא בגלל הכמות הגדולה של פרוקטוז שהם מספקים לגוף. הכבד הוא האיבר היחיד שיכול לעבד/לפרק פרוקטוז בכמויות משמעותיות. כאשר הכבד מקבל כמות גבוהה של פרוקטוז והוא עומס יתר על המידה, הוא הופך את הפרוקטוז לשומן. חלק מהשומן עלול להישאר בכבד וליצור ״כבד שומני״. צריכת גבוהה של פרוקטוז קשורה גם לעמידות לאינסולין, תסמונת מטבולית, השמנת יתר ולסכרת מסוג 2.

האם יש הבדל בין סוכר לבן לבין HFCS?

סירופ תירס עתיר פרוקטוז וסוכר רגיל הם בעלי תערובת דומה מאוד של פרוקטוז וגלוקוז - ביחס של כ- 50:50 ב״סוכר לבן״, לעומת 55:45 ב-HFCS. מחקרים שהתפרסמו ב-10 השנים האחרונות מאמתים את החשש כי הסיכון הבריאותי דומה בין שני סוגי הסוכרים. כאשר משווים מינונים שווים של ה-HFCS וסוכר לבן הנצרכים מן המזון, מחקרים מראים כי אין הבדל בתחושות של המלאות, תגובת אינסולין, רמות לפטין או השפעות על משקל הגוף. שניהם מעלים את הסיכון למחלות באופן זהה מבחינה בריאותית. אין יתרון לאחד מהם ואין סיכון מוגבר בשני; שניהם רעים לגוף באותה מידה! מבחינה בריאותית-תזונתית חשוב להקפיד להוריד את הצריכה של שניהם בתפריט היומי.

להיות בריאים, להיות מודעים למה שאוכלים

כדי לשמור על הבריאות עלינו להיות מודעים למזון שאנו אוכלים. לשים לב לתוספת/כמות הסוכר במזון (סוכר לבן ו-HFCS), להפחית צריכה של מזון מעובד בתפריט, לשלב בתפריט היומי כמה שיותר מזונות טריים ומלאים ולהתבסס יותר על בישול ביתי בו אנו שולטים בכמויות ובמרכבי המזון שאנו מכניסים למזון. הבחירה היא בידיים שלנו, ולמרות הקושי ״להיגמל״ ממתוק, זו חובה בסיסית עבור גופינו ובריאותנו.